הקהילה היהודית בלוב היא הקהילה היהודית הילידית היחידה בכל צפון אפריקה. יהודי לוב הם באופן מסורתי קהילה עירונית חופית עם שורשים ביהדות הספרדית בהשפעת טורקיה. כמו יהודים ערבים אחרים, יהודי לוב דיברו באופן מסורתי ערבית דריג'ה לאחר שעברו לשימוש בעברית כשפת התפילה והלימוד שלהם.
שורשי יהדות לוב
האוכלוסייה היהודית בלוב מוצאת את שורשיה במאה ה-6 לפני הספירה, כאשר אומרים שהתיישבו בחוף הלובי. מאז 1948, רוב יהודי לוב ברחו או פונו בצו ממשלתי לישראל ולאירופה, בטריפולי נותרו פחות מ-150.
ברבות מהמדינות הערביות היו אוכלוסיות יהודיות באופן ספורדי במשך מאות שנים; עם זאת, כיום יש רק שתי מדינות שעדיין מקיימות אוכלוסייה יהודית משמעותית: איראן ומרוקו (אם כי האוכלוסייה היהודית של מרוקו הולכת ומתמעטת ראה יהדות מרוקו).
לא ברור אם יהדות צפון אפריקה הייתה תמיד חלק מגולה בינלאומית או שהיא הייתה מבודדת מהקהילות השכנות באזור שלה. יש הסבורים שיהודים מעולם לא נמצאו בכמות גדולה מחוץ למדינה
בימי קדם, לוב הייתה טריטוריה רומית
עם זאת, בתקופה המודרנית, יהודים חיים בלוב כבר מאות רבות של שנים. מאמינים שכ-5% מהאוכלוסייה הם יהודים וישנן שלוש קהילות יהודיות עיקריות: לוב, מצרית ותוניסאית.
יהודי לוב השתלבו לחלוטין בחברה הלובית ובממשלה. בשנת 1948 מנתה קהילת יהודי לוב 40,000 איש והיו לה בתי ספר ובתי חולים משלהם. היו גם רופאים יהודים רבים שעבדו עם בתי חולים בשירות המדינה. עם זאת, במשך הזמן הייתה הגירה המונית מהארץ בגלל רדיפות של קבוצות שונות שהגיעה לשיאה ביציאה לישראל במהלך השנים 1967-1973 כאשר למעלה מ-10% עזבו לישראל (כ-20,000 איש). הגל האחרון הגיע במהלך 1992-1993 כאשר יותר מ-1
גורלם של היהודים בלוב
גורלם של היהודים בלוב היה דומה לגורל רוב הקהילות היהודיות האחרות בארצות האיסלאם. יהודים שהתיישבו בלוב הושפעו עמוקות ממעמדם של הילידים במדינה, שהיו היסטוריים מיעוט מדוכא.
לאורך המאה ה-20 הפכה לוב לאחד המרכזים המרכזיים להגירה יהודית ולפעילות תרבותית.
יהודים הגיעו לראשונה ללוב בעיקר מהאימפריה העות'מאנית בעקבות קריאה של איטליה לעבוד כמתיישבים לבנים בשנת 1912. גל שני הגיע ממזרח אירופה בין השנים 1919-1939 עקב עליית הפשיזם והרדיפות שם. הגל השלישי הגיע לאחר 1948 כאשר ישראל הוקמה מיהודי לוב רבים עזבו מחשש שהזדמנויות הקידום שלהם יוגבלו אם יישארו שם.
לאחר שלוב נתפסה על ידי מועמר קדאפי, הוא הקשה על יהודים ובהמשך, הם גורשו ממולדתם בשל עמדתו העוינת של משטרו כלפיהם.
ההיסטוריה של יהודי לוב
ההגירה היהודית מלוב החלה לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. מלחמת ששת הימים של 1967 גרמה לרוב היהודים להימלט או לגרש מלוב.
אוכלוסיית יהודי לוב מנתה 75,000 ב-1948, אך רק כ-100 יהודים חיו בה בשנת 2011. היהודי האחרון הידוע שחי בלוב היה סמי סמון, שנפטר ב-28 במאי 2013.
ההיסטוריה של יהדות לוב היא קצרה יחסית. יהודים התיישבו בלוב כבר במאה הראשונה לספירה וחיו בה ללא כל הפרעה גדולה עד 1942. מאז, מעט היהודים שנותרו חוו קשיים ורדיפות רבות.
הרוב המכריע של יהדות לוב נהרג או הושאר במהלך השואה, ואלו שנותרו התמודדו עם קשיים גדולים תחת משטרו של מועמר קדאפי. עם עלייתו לשלטון ב-1969, בנה קדאפי בריתות עם מדינות ערביות רבות וארגונים פלסטיניים, מה שהוביל להגברת העוינות כלפי ישראל והציונות. לאחר מותו ב-2011, לוב נאבקה בחוסר יציבות ובאלימות; לכך הייתה השפעה משמעותית על האוכלוסייה היהודית שלה.
